ב' סיון יום המיוחס

This shabbos parshas Bamidbar

- Yom HaMeyuchas - The Second Day of Sivan And Its Special Yichus. No Tachnun is said
The second day of Sivan is called Yom HaMeyuchas.  The Taamei HaMinhagim brings a number of reasons for this.  This is the day that Hashem told Bnei Yisroel "V'Atem Tihiyu Li Mamleches Kohanim", you will be to me a kingdom of Kohanim (Yisro 19:6).  This is the day we received our special Yichus setting us apart from the rest of the nations.

Another explanation he brings is that according to the Yalkut, when the other nations questioned why Bnei Yisroel received the Torah, Hashem told them to bring their Sefer Yuchasim, to see if their pedigree stands up to the level of Bnei Yisroel's whose forefather's included Avrohom, Yitzchok, and Yaakov.
Rav Shlomo Kluger says in HaElef Licha Shlomo (also brought in Taamei HaMinhagim) that since this day is between two special days it also is considered special.  The day before is Rosh Chodesh and the day after starts the Shloshes Yimei Hagbala, the final preparation for Kabalas HaTorah.

יום המיוחס

כתב בשו"ת האלף לך שלמה, (לרבי שלמה קלוגר, סי' שלא'): במה שכתב השולחן ערוך בסי' תצד' סעי' ב' בהגה"ה, ואין אומרים תחנון מתחלת ראש חודש סיון, עי' במג"א הטעם מפני שמיד ביום ב' התחיל משה לדבר מן התורה (דמיד בשני בסיון אמר להם משה לקדשם לתורה, כדכתיב "אם שמוע תשמעו בקלי ושמרתם את בריתי וגו', ואח"כ מתחיל שלשת ימי הגבלה. – מ"ב בס"ק ח' בשם המג"א) אבל העולם נוהגין לקראו יום מיוחס. וכוונתם מחמת שהוא בין שני ימים מקודשים בין ראש חודש ובין ימי הגבלה, ולזה הדעת נוטה. ויש סמך לזה ממסכת תענית (דף יח' ע"ב) דאמרינן, גבי וזה הואיל ומוטל בין שני ימים טובים עשאוהו כיום טוב עצמו א"כ כמו דהתם שלולי זה הי' מותר בהספד וע"י שהוא בין שני ימים קדושים אסרוהו ועשאוהו ג"כ כיו"ט עצמו כן הכא נמי ביום זה כיון שהוא בין שני ימים שאין מתענים ואין אומרים בו תחנון עשאוהו כאלו היה גם כן מהם לענין שאין אומרים בו תחנון ואין מתענין בו, עי"ש.

ובספר ליקוטי מהרי"ח: ב' בסיון, הנה יום זה נקרא בישראל יום המיוחחס, ומרגלא בפי העולם משום דביום הזה נאמר לישראל 'ואתם תהיו לי עם סגולה וממלכת כהנים וגוי קדוש ונעשו בו ביום מיוחסין.

ובספר ישמח ישראל (ליום מיוחד, מאמר א') כתב לבאר בטעם שקורין ליום השני בחודש סיון "יום המיוחס", כי ביום זה הגיע עם ישראל לתכלית ההתבטלות אחד בפני השני, שזו המעלה וסגוליות המיוחדת של עם ישראל, על כן נתייחסו ביום זה במעלתם המיוחדת, 'והייתם לי סגולה מכל העמים – ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש' לפי שבראש חודש באו למדבר סיני שם נאמר: 'ויחן שם ישראל נגד ההר', ודרשו חז"ל במכילתא כאיש אחד בלב אחד, דהיינו אחדות שלימה בתכלית ההתבטלות של איש לרעהו, על כן ביום המחרת היו יכולים להגיע לרום חשיבותם וייחוסם להיות לעם הנבחר כעם סגולה (ס' הבן יקיר לי אפרים עמ' עט').

עוד טעם כתב בספר אזור אליהו (מובא בטעמי המנהגים), לפי שיחוס של ישראל הוא טעם לקבלת התורה הקדושה, על דרך דאיתא בילקוט, בשעה שקבלו ישראל את התורה, נתקנו בהם אומות העולם ואמרו, מה ראויים אלו להתקרב יותר מכל האומות. אמר להם הקב"ה, הביאו לי ספר יוחסין שלכם, שנאמר הבו לה' משפחות עמים, כשם שבני מביאים, שנאמר ויתילדו על משפחותם.

ובערוך השולחן (סי' תצד' ז') כתב: ועוד דבאותו היום (ב' סיון) אמר להם משה לקדשם ורגילין לקרותו יום המיוחס מפני זה, ועוד מפני שביום זה חל יום הכפורים המיוחס. (ואכן בחזרת הש"ץ למוסף של יום הכיפורים איתא בפיוט "יום מימים הוחס, יום כפור המיוחס, יודעיו חמול יחס. – ס' עצרת עמ' 277. וע"ע בספר תנובות ברוך דרוש ח'. ועי' בספר זיו המנהגים עמ' קז'. וע"ע בספר אהבת ישראל עמ' קלב').