Lalewood Zmanim עש"ק פרשת וירא תשפ"ה

     כִּי בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְכַחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם וְיִרַשׁ זַרְעֲךָ אֵת שַׁעַר אֹיְבָיו

Friday, November 15, 2024 / י״ד חשון תשפ״ה

ערב שבת פרשת וירא

Candle lighting 4:21

Shkiah/Sunset 4:39

Friday night low 39 shabbos day hi of 64

 

- Reb Shayala Keristir would dip his challah from hamotzie in Honey this shabbos since the leining is the parsha read on Rosh Hashana

.

מנהגו בקודש של רביה"ק ר' ישעי'לע מקרעסטוער זיע"א לטבול פרוסת המוציא בדבש בש"ק פרשת וירא שקוראים קריאת  התורה של ימי ראש השנה   

--------------------------------------------------  

קוטעים את הקריאת הפטרה באמצע. הילד מת, האישה בדרך לנביא, ו"כאן מסיימים הספרדים"  ככה לעצור בשיא המתח? הסוף לא מסקרן אתכם

אלא מה, יהודי ספרדי יודע: אם הצדיק הבטיח - ברור שהבטחתו התקיימה.  האשכנזים ספקנים.  לא יאמינו עד שלא יראו בעיניים  (רבי אריה לוין

Maadanei Haparsha story below about Rav Aharon Kotler  ZTL and Shlomo Carlebach

ערש"ק פרשת וירא ט"ו חשון תשפ"ה.

 

לידידיי ומכריי קוראי ומתענגי הגליון 'מעדני הפרשה'.

 

במוצש"ק יחולו שני יארצייט'ן, שניהם טמונים ספונים בשני קצות הר המנוחות בירושלים וכל אחד מהם הפיץ אמונה בעולם בדרך משלו ולא קרב זה אל זה כלל ושניהם נתפרסמו אחת מיטתן יותר מבחייהם ולא היה כל קשר ביניהם והיה מרחק אידאולוגי בין שתי הדמויות כרחוק מזרח ממערב ולמרות זאת יש סיפור מעניין שקושר ביניהם בבחינת 'איהו לא חזי, מזלא חזי'.

 

ולפני שאתחיל את המעשה דנן, אקדים בעובדא מלפני כעשר שנה.

 

כאשר הגעתי לגור בלייקווד, התפללתי בישיבת 'בית מאיר' שממול ביתי ושם היה מתפלל איתנו אחד מהשכנים, איש נכבד וזקן מבני עדות המזרח שהכרת פניו ענתה בו כי גברא רבה הוא ומאוד כיבדוהו בישיבה וכשהתעניינתי עליו, אמרו לי ראשי הישיבה כי הוא מוותיקי תלמידי הג"ר אהרן קוטלר זצ"ל ולאו מילתא זוטרתא היא.

יום אחד ראיתי מודעה בישיבה כי הזקן יושב שבעה על פטירת אמו ע"ה והלכתי לנחמו.

אמרתי לו כי בודאי אמו הזקנה היתה אשה גדולה, שזכתה לאריכות ימים מופלגת.

אך הוא ענה לי: אמנם היא לא היתה צעירה, אך גם לא היתה כל כך ישישה, היא טרם הגיעה לגיל תשעים.

הסתכלתי עליו בתימהון ושאלתי: אם הבנתי נכון, כבודו למד כמה וכמה שנים אצל הג"ר אהרן קוטלר זצ"ל, שנפטר כבר לפני כ-50 שנה, והרי אתה כבן שבעים שנה ויותר. ואמך ע"ה דור מעליך, האיך תאמר שאיננה בת 90?

שאלת כהוגן ואענה לך, אמר האבל: אני הבכור במשפחה ואימי ע"ה היתה פחות מי"ג שנה מבוגרת ממני, 'אני ואמי היינו משחקים יחד חבלים' הוא הוסיף בבדיחות, כי לא היה הבדל גדול בשנים בינינו.

מפי נפלטה שריקת הפתעה, כזאת לא שמעתי.

אכן, במרוקו, מקום הולדתי, באותם שנים, זה לא היה דבר נדיר כל כך. 

אז איך הגעת ממרוקו ללייקווד לפני יובל שנים? שאלתי. 

זה סיפור מענין ואם יש את נפשך לשמוע, אספר.

 

הגאון רבי אהרן קוטלר הגיע פעם לבקר במרוקו ומסר שיעור בבית המדרש ואבי מורי נ"ע לקח אותי לשיעור כדי שאזכה לראות פני גאון וצדיק ואף להתברך מפיו.

 

ר' אהרן מסר שיעור למדני ודברי חיזוק ואחר השיעור לקחני אבי אל הרב וביקש ממנו שיברכני.

שאל הרב היכן אני לומד? ואבי ענה מה שענה.

 

שאל הרב את אבי: אולי ירצה לשלוח אותי אל ישיבתו בלייקווד?

ענה אבי: כי הוא מפחד לשלוח עלם צעיר לארץ רחוקה מבלי קרוב וגואל. 

הבטיח הרב: אנכי אערבנו מידי תבקשנו, אני אשים עיני עליו ויגדל בנך בתורה וביר"ש כשאיפת לבכם הטהור.

 

אבי היה איש פשוט אך חדור אמונת חכמים, הלך ובירר כמה עולה כרטיס טיסה ממרוקו לארה"ב ומכיון שהמחיר לא היה בהישג ידו, עמד אבי ומכר את דירתו בת הארבעה חדרים ורכש חדשה של שלושה חדרים ובכסף הנותר רכש לי כרטיס טיסה לארה"ב וצייד אותי בדמי כיס, גם שלח טלגרמה לישיבה בלייקווד עם תאריך ושעה שאגיע לשדה התעופה בניו יורק, זה היה יום שישי בצהרים ומהישיבה החזירו הודעה כי הם ישלחו רכב עם מספר בחורים מהישיבה שימתינו לי בשדה התעופה כשאנחת.

ראיתי מטוס פעם ראשונה בחיי, לא האמנתי שאכן יש כזה דבר, הייתי בעננים תרתי משמע, אך ליבי היה מלא געגועים על הוריי היקרים וכולי תקוה שאכן אזכה ללמוד תורה מפי הרב הדומה למלאך ה' ולא אאכזב אותם.

יצאתי לאולם החתמת הדרכונים, לא ידעתי מילה אחת אנגלית, רק ערבית וקצת עברית, וכשהגעתי לדלפק והצגתי את דרכוני, שאלו אותי איפה הויזה? אשרת הכניסה לארה"ב? לא היה לי מושג מה הם מדברים, כלל לא ידעתי על דבר כזה 'ויזה' והתחלתי לגמגם בערבית.

הזיזו אותי הצידה והמתנתי זמן רב, ובינתיים הביאו מתורגמן שהסביר לי כי היות ואין לי ויזה, אין אפשרות שיאשרו לי להיכנס לארה"ב ועומדים להחזיר אותי למרוקו, באותו מטוס שהגעתי, שיוצא מחר בצהרים.

התחלתי לבכות בכי תמרורים, ולא ידעתי על מה לבכות יותר, על שעומדים להכריח אותי לחלל את השבת, על הזדמנות חיי שחומקת לי בין האצבעות, או על שברון הלב הבלתי נתפס שיהיה לאבי שגם מכר את ביתו וגם לא קיבל את התמורה.

הזמן חולף והשמש איננה עוצרת ולפתע עובר לידי איש יהודי אדמוני, עם שיער כמו נזיר עם גיטרה על כתפו ומזמזם לו שיר הלל והודיה וכשראה אותי בוכה נתן לי חיבוק ושאל מה קרה? סיפרתי לו בעברית רצוצה את אשר אירע עמדי.

 

האיש מיד החל לפעול וניגש אל האחראי במקום והרים שם את כל השדה על הרגליים: היתכן? הלא ארץ חופש דת כאן? האם תכריחו יהודי דתי שומר תו"מ לעבור על דתו ולחלל שבת קודש?

 

שאל אותו האחראי: אז מה אתה מציע? ענה האיש: אני ראביי ואני אקח אותו איתי לשבת ואחרי שבת נחזיר אותו לכאן ותחזירו אותו לארץ מולדתו.

 

התקיפות שלו והבטחון העצמי ובעיקר שפת הלב הועילה, הוא תפס בידי ויצאנו מיד אל עבר מסוע המזוודות ונסענו אל ביתו של אותו יהודי, המלאך המושיע שלי.

 

בדרך האיש הזדהה בפניי ואמר כי שמו 'שלוימה קרליבך', השם הזה לא אמר לי כלום, אך ליבי היה אסיר תודה לאיש / מלאך.

 

ר' שלוימה אירח אותי כל השבת בחום ועטף אותי באהבה וביום ראשון הזמין על חשבונו מונית שהסיעה אותי ללייקווד, שם קיבל אותי ראש הישיבה בספר פנים אבהיות וסיפר לי כי הוא שלח מונית עם בחורים לאסוף אותי, הם המתינו עד בוש וחזרו כלעומת שבאו והוא מאוד דאג לי, אך לא היה לו במה לעזור כי במרוקו כבר נכנסה אז השבת.

 

ומאז ועד היום אני תלמיד הישיבה הקדושה ואני מודה להשם יתברך על השליח הטוב ששלח לי ברגע הנכון להציל אותי מכל הבחינות.

 

עד כאן סיפורו של השכן הנכבד.

וכעת לסיפור שבו התחלתי את המאמר:

מורינו ורבינו בעל 'בן מלך' הגאון הצדיק רבי לייב מינצברג זיע"א, נתייתם מאביו כאשר אך היה בן 5 שנים, פגז ירדני פגע באביו החסיד והשאיר אותו בן יחיד לאמו האלמנה.

 

אביו נקבר בהר המנוחות ולימים נקברה גם אמו לידו ורבינו רכש עוד חלקת קבר זוגית לעצמו ולרבנית תחי'.

 

ביום בהיר, מצלצל הטלפון של אחי ר' דוד שליט"א, ראש הדגל של חברה קדישא חסידים בירושלים ועל הקו היה רבינו זצ"ל והוא שואל אותו כמה כסף הוא יצטרך להוסיף אם הוא רוצה להחליף את מיקום הקבר שרכש?

אמר לו אחי: לא רק שלא תצטרכו להוסיף, אלא שעוד תקבלו עודף של סכום נכבד, כי יש ביקוש עצום לחלקה שאביכם טמון שם.

לקח אחי מונית ואסף את רבינו מביתו ונסעו יחד להר המנוחות לבדוק מקום חדש שליבו של רבינו יחפוץ.

 

ראיתי את ההסרטה, רבינו פוסע הילך והילך, בודק אנה ואנה ולפתע מחווה באצבעו על האדמה בסמוך לברזים 'פה אשכב כי איותיה'.

 

הרבי לא הסביר מדוע ביקש לשנות את מיקום קברו וכעת גם אין את מי לשאול, אך המציאות הוכיחה כמה סיעתא דשמיא היה בזה שהחליף את החלקה שליד אביו לחלקת דרום.

 

מידי שנה, ביום ט"ז חשון עולים המוני מעריצים של ר' שלמה קרליבך ז"ל על קברו שבהר המנוחות, בכנורות ובצלצלים ועושים שם קומזיצים ושרים את ניגוניו ופזמוניו.

מקום קברו הוא בהפרש מספר קברים ליד הקדוש רבי אלימלך מינצברג הי"ד, אביו של רבינו.

וכך היה רצון השי"ת, שבנו יחידו, רבינו נתעלה לשמי רום ביום ט"ז חשון תשע"ט, 24 שנים לאחר ר' שלמה, אך באותו היום בשנה.

שוו בנפשכם, אלף אברכי קהילתנו הקד' באים לשפוך שיח בדמעות ותחנונים ולידם עומדים נשמות קדושות בחורים וגם ... שופעי כיסופים ופורטים על מיתרי כינורותיהם וגיטרותיהם ושרים ומזמרים בערגה.

וברור שאי אפשר להגיד להם כלום, הם הקדימו ב-24 שנה וכבר מוחזקים שם בחזקה איתנה.

נפלאים דרכי ה' ומה' מצעדי גבר כוננו.

הוא אשר אמרנו: גם אם 'איהו לא חזי, מזלא חזי'.

 

יליץ יושר בעדנו ותורתו מגן לנו היא מאירת עינינו, זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אמן.

בברכת שבת שלום ומבורך

ישראל אהרן קלצקין

 

לבקשת הצטרפות או כל שאלה או הערה והארה, כתבו לי בכתובת דלהלן  maadoney@gmail.com  

--