ואם בפרשת שקלים עסקינן, כדאי לשים לב, כי המסכת היחידה שהיא רק 'ירושלמי' ומצאה את מקומה בש"ס 'בבלי' זו מסכת שקלים, כי כאשר 'ירושלמי' זקוק לשקלים הוא הולך לגלות 'בבל' לקוששם. ולכן מובן למה מודגש שם התנא 'רבי נתן הבבלי' שאם הוא 'נתן' הוא 'בבלי', כי ירושלמי הוא ר' לקח ולא רבי נתן
השבת כבר קוראים פרשת שקלים, והשבת שאחריה 'ויקחו לי תרומה', אמרו הבדחנים: כי הלא ידוע השאלה למה נתנו 2 לוחות? והתשובה: כי כאשר סובב המלאך בין כל העמים ושאלם אם ברצונם לקבל הלוחות, שאלו: מה כתיב בהו?, אך כאשר שאל את עם ישראל, שאלו אותו: מה המחיר? ענה: בחינם. אם כך תתן 2, ענו מיניה וביה. לכן מיד אח"כ מגיע פרשת מחצית השקל ופרשת ויקחו לי תרומה, ללמדנו כי יש מחיר, ועם ישראל נתבעים ונותנים, ואנו מוכנים לשלם בחפץ לב כל מחיר (אכן בתי הכנסת של התימנים והפרסים סגורים בשבתות אלו, אין תרומה ואין שקלים).
אמנם, הרצון לכסף מובן, ההוצאות שיש ליהודים א"א להשוות לשום עם, אמרו צדיקים: אם תסחוט את כל התפילות של בני ישראל יצא כסף, אך אם תסחוט את כל הכסף של בנ"י יצא מצוות. שכ"ל, תפלין מזוזה ד' מינים, צדקה וכו', ובזה מובן המדרש פליאה שבשעה שאמר הקב"ה לי הכסף ולי הזהב פתחו כל העם ואמרו אני לדודי ודודי לי.
וזה ההבדל בין יהודי לגוי: שאחשוורוש החזיר להמן את העשרת אלפים מרוב שנאתו, אך ודאי מלך טיפש היה, לו היה חכם היה לוקח את הכסף ושולח הליקופטר לפזר את זה על ראשי עם קודש באמצע הכנס הגדול שמרדכי כינס, תתארו לכם כמה הרוגים היו שמה. אכן, נס פורים כפול ומכופל: ראיתם דבר כזה שפרסי יקבל כסף ויחזיר את זה לנותן?
ואם בפרשת שקלים עסקינן, כדאי לשים לב, כי המסכת היחידה שהיא רק 'ירושלמי' ומצאה את מקומה בש"ס 'בבלי' זו מסכת שקלים, כי כאשר 'ירושלמי' זקוק לשקלים הוא הולך לגלות 'בבל' לקוששם.
ולכן מובן למה מודגש שם התנא 'רבי נתן הבבלי' שאם הוא 'נתן' הוא 'בבלי', כי ירושלמי הוא ר' לקח ולא רבי נתן
זה הפירוש שמרדכי היהודי היה רצוי לרוב אחיו ולא לכל אחיו מפני שתיקן מתנות לאביונים ולגבירים זה לא רצוי. משא''כ 'רוב אחיו' הוא רצוי אצלם שהרי עיניהם של עניים נשואות למקרא מגילה.
וזה רמזו חז"ל: 'בתר עניא אזלא עניותא', היינו, כשהעני מבקש נדבה מתחיל העשיר להתלונן כי הוא גם עני, והמצב קשה, אך 'בתר עניא' כשהעני מתרחק, 'אזלא עניותא', העניות שזה עתה סיפר עליה נעלמת והוא חוזר לעשירותו.
גביר קמצן גדול שארנקו מעולם לא יצאה מכיסו, נפטר, באו בניו לרב לשאול איזה תואר לכתוב על המצבה? ענה להם הרב 'הגביר הקדוש', שאלו בניו: עד כדי כך? 'לקחתי את זה מהגמרא' ענה הרב, מסופר שרבינו הקדוש קיבל תואר זה, כי מעולם לא הכניס ידו מתחת לאבנטו...
ואסיים בברכת 'זכור כי עפר אנחנו' שהרי 'כספים אין להם שמירה אלא בקרקע' והרי אנו עפר ומבקשים מה' שיפקיד את הכספים בקרקענו, וזכור כי בני אברהם אנחנו שאמר 'ואנכי עפר ואפר'. כך היה אבי ז"ל אומר: כסף זה מאוס כזבל ובכ"ז אשרי הגבר אשר מילא את אשפתו מהם.
וכבר פסק הרמב"ם 'אסור לת"ח שימצא רבב על בגדו', אבל רבבה על בגדו לא יזיק...
שבת שלום ומבורך
ותודה לבעל ה'בדחי רבנן' ששיתפני באוצרותיו
ישראל אהרן קלצקין
No comments:
Post a Comment